תרופה ושמה משחק / שולה יעקובסון
פְּלֵי תְּרַפִּי – תרפיה במשחקים, הוא מסוג הדברים שגאונותם טמונה בפשטותם. כדי לטפל בבעיות רגשיות מכל סוג שהוא, צריך המטופל להביע את עצמו. מבוגר מביע את עצמו במילים, ואילו שפתם הטבעית ביותר של הילדים היא – המשחק.
"היא עמדה מחוץ לחדר וסירבה בכל תוקף להיכנס", מתארת מילכה ראה,מנחת פלי תרפי מקבוצת עלו"ה – עמותה לטיפול וקידום המשחק בישראל, את התהליך שעברה רותי, ילדה בת שמונה, שהוריה קיבלו מכתב אזהרה מבית הספר, שאם התנהגותה לא תשתפר, יהיה עליהם למצוא לה בית ספר אחר.
"בשתי הפגישות הראשונות, היא הייתה חרדה כל כך, עד שלא הסכימה להיכנס אל החדר, אף שחדר כזה – מלא משחקים מקיר לקיר - מגרה את דמיונם של כל הילדים. רק בפגישה השלישית היא נכנסה, זהירה וחשדנית, וישבה בקצה, בלי לגעת בשום דבר. כך היה גם בפעמים הרביעית והחמישית. בפעם השישית, כבר צפיתי בה משחקת, ולאחר שתים עשרה פגישות, קיבלו ההורים ילדה אחרת. בבית הספר אישרו שהתנהגותה השתפרה פלאים, ואיום הסילוק מבית הספר הוסר מעל ראשה. אנחנו עדיין בטיפול, אולם כבר עתה יכולה רותי להתפנות ללמידה, ופתאום התברר, שיש לה יכולות וכישרונות והבנה... כלומר כל מה שחשבו שאין לה – יש לה, והרבה".
שפה של יַלְדּוּת
מגוון התרפיות המשמשות היום את בעלי המקצוע הוא רב ועשיר. גם המודעוּת לאפשרויות הרבות עלתה, והיום, איש אינו מרים גבה לשמע המונחים: תרפיה במוזיקה, תרפיה באמנות, הידרו-תרפיה, או תרפיה בבעלי חיים. הגישה הרווחת היא, שכל אדם שיש לו קושי, זקוק להתבטאות כדי להעלות את בעייתו על פני השטח ולהיפטר ממנה, או לפחות לצמצם את השפעתה עליו. ומאחר שכל אדם מתחבר לתחום אחר, יש צורך להתאים את כלי הריפוי לנטיותיו של האדם.
"משחק הוא שפתם של כל הילדים", אומרת ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית, תרפיסטית מוסמכת ומדריכה ומומחית בינלאומית בטיפול במשחקים. עולם הילדים הוא עולם קונקרטי בעוד עולם המבוגרים הוא עולם אבסטרקטי, היא מסבירה, עולם אבסטרקטי - עולם מופשט. הוא עולם שאי אפשר לגעת בו או לראות אותו.
שפה היא דבר מופשט - אבסטרקטי. כך לדוגמא המילה'אהבה' או 'שנאה'כולנו יודעים מה פירוש המילים הללו, אבל האם ילדים מבינים את משמעות המילים המופשטות הללו? ילדים אכן משתמשים במילים השייכים לעולם המבוגרים אולם לא תמיד מבינים את המשמעות הברורה של אותם מילים. עוד מוסיפה ד"ר סוזי קגן כי
"עולמם של הילדים הוא עולם קונקרטי. עולם שבנוי מדברים שנוגעים בהם, הם מוחשיים – עולם של צעצועים ומשחק. לא נוכל למצוא ילד בגילאי 2-10 , יושב מול מטפל ואומר לו: 'אדוני הפסיכולוג, אני עובר עכשיו משבר', או: 'אני מתמודד עם קושי. יחד עם זאת אם נאפשר לילד לדבר בשפתו שהיא שפת המשחק והצעצועים הוא ישחק את הדברים האלה, משום שהמשחק הוא השפה הזמינה ביותר לילד, ומילותיו הן – הצעצועים".
מטפלים במוזיקה או באמנות טוענים אף הם כך, שהתחום שלהם הוא תחום שכולם מתחברים אליו?! אני מעירה, אך ד"ר קגן מאמינה בדרך הזו, יותר מבכל האחרות, והיא אומרת:
"כל מי שראה אי פעם ילד, יודע שמשחק הוא הכלי הראשון, הזמין והידידותי ביותר עבור ילדים. כאשר אני נותנת לילד לשחק, אני מאפשרת לו לדבר ולפרוק את המטען שבלבו, בשפה שלו, בשפה שהוא יודע ומכיר. האם יש ילד שאינו מכיר את שפת המשחק?
"אינני שוללת את התרפיות האחרות, כמובן. יש להן מקום של כבוד על בימת הטיפול, והן פועלות גדולות ונצורות. אם אֵם מספרת לי שילדהּ מתחבר למוזיקה, אני שולחת אותה לכיוון הזה, ובלבד שתטפל, אולם יש להבין, שילדים רבים אינם מתחברים לנישות האלה. אבל איזה ילד אינו מוכן לשחק? הקבוצה היחידה שתרפיה במשחק אינו מתאים לה, היא האוטיסטים. בעבורם, חדר המשחקים הטיפולי מהווה גירוי יתר, שמקשה על יכולת העבודה של הילד האוטיסט. אולם לכל שאר הילדים בגיל שנתיים עד עשר, טיפול במשחק הוא התרפיה הידידותית ביותר, ומשום כך, אין פלא שגם תוצאותיה מרשימות".
כלי רב-שימושי
כמעט כל מטפל משחק עם הילד – ממרפאה בעיסוק ועד עובדת סוציאלית. אפילו קלינאית תקשורת, פעמים רבות משיגה את מטרותיה באמצעות משחקים. במה שונה תרפיה במשחק?
"הפוקוס הוא פוקוס אחר", משיבה ד"ר קגן, "מרפאה בעיסוק מתמקדת בצרכים המוטוריים של הילד, קלינאית תקשורת מתמקדת בצרכים המילוליים, ואילו אנחנו מתמקדים רק במקום הרגשי של הילד באילו מקרים מתאים לטפל בתרפיה במשחק?
" תרפיה במשחק נועדה לטיפול במגוון רחב מאוד של בעיות רגשיות, כמו אילמות סלקטיבית (SELECTIVE MUTISM ), אגרסיביות, חרדה, חוסר משמעת ועוד. לעתים הגורם לבעיה ידוע, כמו גירושין, פטירה במשפחה, תקיפה וכדומה, ולעתים הגורם אינו ידוע, אך הסימפטומים מפריעים.
" תרפיה במשחק אינה מיועדת לטיפול בליקויי למידה או בפיגור, אך משמשת כטיפול תומך, המסייע לפתור בעיות רגשיות, הנלוות בדרך כלל לליקויים כגון אלו."
לנסיונה של דר' קגן התרפיה במשחק יעילה"לא רק במקרים של בעיות רגשיות קשות, אלא גם במשברים קלים, כמו לידת אח או מעבר לגן חדש, שבמוקדם או במאוחר, חולפים מאליהם, אך המשחק מאיץ את התהליך ומסייע לעבור אותו ביתר קלות".
האם בשביל "משברון" של לידת אח - אירוע שכמעט כל ילד עובר בחייו, יש צורך בטיפול?
"ראשית, כל קושי בחיים, ולו הקל ביותר, עשוי לחלוף ביתר קלות ובלי להשאיר עקבות, בעזרת תמיכה, אמפתיה ועידוד – הדברים שעליהם מושם דגש רב בתרפיה במשחק. שנית, וזו ייחודיותה של תרפיה זו, תרפיה במשחק נעשית בכמה צורות ובמישורים שונים, כך שאפשר להתאים את אופן הטיפול לחומרת המצב: ישנו הטיפול המקצועי, הניתן בידי מטפלת מוסמכת, שעברה הכשרה לכך ומקבלת הדרכה צמודה. טיפול זה מיועד למקרים הקשים, כמו מקרים של תקיפה, טראומה וכדומה. במקרה כזה עשוי חדר המשחקים לשמש בתחילה לאבחון הבעיה, ולאחר מכן לטיפול בה. לעתים הבעיה ידועה, ואז הפגישות כולן נועדות לטיפול. בדרך כלל, אחרי כחמש עשרה פגישות, חל אצל הילד שיפור משמעותי, בעקבות העובדה שהוא הצליח לבטא את הקושי בשפתו ולגלות שיש מי שמבין אותו, מכיל אותו ומקבל אותו על אף מחשבות או אמירות שהוא חש או מביע".
האם, אכן, כל מחשבה או אמירה מתקבלת?
"כל רגש שהילד מרגיש הוא לגיטימי, אבל התנהגויות מסוימות, אנחנו, כמובן, מגבילים. ואכן, מפליא לגלות שכל שינוי שקורה לילד במציאות, קורה לו קודם כל בחדר המשחקים. זמן המשחק, והלגיטימציה שהוא מעניק למכלול של הילד, מפחית ביטויי אגרסיביות, הפרעות, התנהגויות מוזרות ושימוש בשפה לא מקובלת".
מהם הממדים האחרים של תרפיה במשחק, כלומר מהן האופציות לשימוש בשיטת טיפול זו, במקרים קלים יותר?
"ישנן תרפיסטיות מוסמכות, שאינן פסיכולוגיות במקצוען, ולכן הן אינן מאבחנות, אלא רק מטפלות, ואפשר לקבל אצלן טיפול מקצועי ויעיל. הן למדו בצורה מסודרת את תורת התרפיה במשחק במכללה החרדית בירושלים או באונ' בר אילן והן מאוגדות בעמותת עלו"ה – עמותה לטיפול וקידום המשחק בישראל. מטפלות אלו ממשיכות לקבל הדרכה ותמיכה בעבודתן. רבות מהן משתמשות בכלי שרכשו, במסגרת עבודתן בהוראה בבית הספר, בגיל הרך או בחינוך המיוחד, אך יש מהן שהקימו חדר משחקים לטיפול, והן מקבלות מטופלים.
"אך הסוכרייה האמתית של תרפיה במשחק היא היכולת לאמן הורים להשתמש בו בצורה יעילה, שגם היא מחוללת נפלאות".
כל הורה באשר הוא משחק עם ילדיו, יותר או פחות. מדוע נחוצה לכך הכשרה מיוחדת?
"בדרך כלל, במשחק עם הילד, ההורה מוביל, יוזם ואף מנצל את ההזדמנות ללמד, להנחות, לייעץ ולעתים לבקר ולנזוף... לעומת זאת, הכלי העיקרי בתרפיה במשחק הוא שיקוף, ומשמעות הדבר, שבחצי השעה המוקצבת למשחק זה, כל הרגלי המשחק האחרים של ההורה, נשארים מחוץ לחדר. בסדנאות מיוחדות שמעבירות המטפלות בתרפיה במשחק הן מציידות את האימהות בכלים ומאמנות אותן להשתמש בהם ביעילות, ובאמצעותם לעזור לילדן להתמודד עם רגשותיו".
הורות מעשית
אם ראיתן פרסומת לסדנת הורות מעשית, מסתבר שמדובר בסדנאות בתרפיה במשחק. האם שם זה אינו יומרני מדי? האמנם מדובר בהורות מעשית?
"אכן", משיבה רחל גוטסדינר, מקבוצת עלו"ה, "בסדנאות אלו רוכשות האימהות כלים נפלאים, ומתאמנות בצורה מעשית על השימוש בהם. אין מדובר בתיאוריה, כמו זו הניתנת בהנחיית הורים, אלא בלימוד שהאם מיישמת בבית, מקביל לסדנה, עם הילד שבחרה לעניין, וכאשר הוא עלה על דרך המלך ונפרדים מן הטיפול, נותרים בידי האם כלים מעשיים, שאותם היא תוכל לנצל בפעם הבאה שילד שלה יהיה זקוק לה".
מהי מתכונתן של הסדנאות?
"מדובר בעשרה מפגשים שבועיים של שעתיים", מפרטת ד"ר סוזי קגן, "כל אם בוחרת מבין ילדיה את זה שכרגע זקוק לה יותר מכל האחרים, ועליו היא מיישמת את השימוש בכלים שהיא רוכשת בסדנה. במהלך הסדנאות לומדות האימהות כיצד לשקף, כיצד לנצל את זמן המשחק, המוקדש לילד זה בלבד, בלי שום הפרעות וכיצד להעצים דרכו את אישיותו של הילד. בבית הן מיישמות את הנלמד, ובשיעורים, כחלק מן הלימוד, מפתחת המנחה דיון מפרה בין המשתתפות, המספרות כל אחת על ההתנסות שחוותה. בסיום הקורס, מצוידת כל אם בארגז כלים זמין לשימוש, ובו כל המיומנויות שרכשה והתאמנה עליהן, ובפעם הבאה שילד שלה זקוק לה, היא מעניקה לו את המתנה הייחודית- תרפיה במשחק ".
ממלכת הילדים
איזו אם לא "הלכה לאיבוד" בחנות צעצועים? אנו מבקשים לקנות לילד משהו שיעניק לו שעות של חוויה, הנאה ואולי גם לימוד אגבי, והעיניים מסתנוורות מן ההיצע הרב. כהורים מסורים, אנו רוצים להעניק לילדינו כל טוב, והצעצועים המרהיבים שבחנות קורצים אלינו מכל מדף ופינה. ומה באשר לילדים? הם, בכלל, יכולים לשכוח את עצמם בחנות הצעצועים המעבירה אותם בין רגע לעולם של דמיון – לעולם שהוא בעצם, עולמם שלהם.
חדר התרפיה במשחק הוא חנות צעצועים בזעיר אנפין. מירי ישראלי, מקבוצת עלו"ה, בנתה למטופליה חדר מרהיב, והיא מספרת על תכולתו: "הצעצועים המסודרים בחדר המשחקים הטיפולי נאספים במחשבה תחילה, שהרי מטרתם לאפשר לילד לדבר בשפתו. אם הנחנו, שהצעצועים הם המילים של הילד, וברצוננו להקל עליו מלאכת "הדיבור", עלינו לספק לו את כל ה"מילים" שהוא עשוי להזדקק להן. משום כך, חדר הטיפולים מכיל: ערכות טיפוליות למשחק דרמטי – ערכת רופא, כלי מטבח, בובה ואבזרי טיפול בתינוק, כמו מוצץ, בקבוק, שמיכה קטנה ובית בובות. כמו כן מכיל החדר: חיות למיניהן – חיות חווה, חיות בית וחיות מפחידות, מכוניות, תחפושות וכלי מלחמה, כמו אקדח ואזיקים, חומרי יצירה – דפי ציור, צבעים, דבק, מספריים, כדור ספוגי ומשחקי הרכבה".
לכאורה, כל משחק שהוא?!
"לא. חדר המשחקים, במוצהר, אינו מכיל משחקים אלקטרוניים ומשחקי קופסה".
האם הילד אינו מתבלבל לנוכח המבחר הגדול? האם הוא אינו מתקשה לבחור לו משחק מכל ההיצע הזה?
"הילד פונה באופן טבעי למה שהוא מתחבר אליו", משיבה שולמית ויספיש, אף היא מקבוצת עלו"ה, "מרתק לגלות, שכאשר איננו מכוונים את הילד או קובעים בשבילו במה לשחק, הוא פונה בדיוק למשחק שיש בו כוח ריפוי בשבילו". הספר המפורסם 'דיבס – הילד המחפש את זהותו' הוא דוגמה הממחישה זאת היטב. הכותבת מתארת את משיכתו של דיבס לבית הבובות, כבר בפגישה הראשונה, ואת חרדתו הגדולה מפני חדרים נעולים, שאותה הוא ביטא בסילוק קירותיו של בית הבובות ובאמירה חוזרת: "לא דלתות נעולות!...דיבס לא אוהב דלתות נעולות".
כמים הפנים לפנים
מה תפקידו של המטפל בסיטואציה הזו, שבה הילד מוצא את עצמו ומשחק?
"להיות שם בשבילו" – משיב לי כל פורום התרפיסטיות במקהלה, ונראה שהגעתי ללוז העניין.
"הדבר שאותו אסור לעשות בשום אופן הוא – לדחוק, להאיץ, לשפוט ולבקר", מסבירה רחל קירשנבוים, "תפקידו של המטפל לשקף את התנהגותו של הילד ואת הרגשות שהוא מביע. הוא, הרי אינו יודע לקרוא להם בשם, ואת זה עושה המטפל בשבילו. אם, למשל הילד בוחר לשחק בחיות המפחידות, ה"טורפות" את חית החווה העדינות, אפשר לומר לו: אתה כועס, אתה לא רוצה שהן יהיו פה..." כך גם גדל אוצר המילים הרגשי אצל הילד ומכאן משתפרת האינטליגנציה הרגשית שלו.
ייתכן שהמטפל שוגה בפרשנות שלו, האם תמיד מביע משחק כזה כעס?
"אם המטפל שגה, הילד יתקן אותו", אומרת חגית שטיצקי בביטחון, "והטעות אינה גורמת שום נזק. השיקוף מציע לילד שמות לרגשותיו ולמעשיו, ואם הילד אינו מתחבר אליהם, הוא יאמר לנו: 'אני לא כועס', ואז נוכל להציע הצעה אחרת: 'אתה רוצה להיות חזק, לנצח...' וכן הלאה. כל עוד אנו קשובים לילד וזורמים אתו, משמעות הדבר שאנחנו שם בשבילו".
סוד השיקוף
כשהן אומרות 'שיקוף', זה נשמע כמו מילת קסמים. מהאזנה למקרים שבהם הן טיפלו, מתברר, שמי שיודע לשקף כראוי, אכן מחזיק מטה קסמים בידו.
מהו סודו של השיקוף?
"הרעיון של השיקוף הוא לשדר מסר: אני כאן, אני שומע, אני מבין, אני אכפתי", מסבירה מירי ישראלי, "המטפל, כביכול, אינו קיים בחדר המשחקים. הילד הוא הדומיננטי, והמטפל סופג ומכיל אותו, וגם משיים את הרגשות והמעשים שאומר הילד בשפה שלו – המשחק".
"צריך להבדיל בצורה ברורה בין שיקוף לאקטיביות", מחדדת רחל גוטסדינר, "שיקוף הוא תגובה תקשורתית אמפתית ומקשיבה, המתחברת אל הרגש ללא שיפוט, ביקורת או הכוונה. השיקוף מתבצע בשתי דרכים – בשפת גוף ובמלל ואינטונציה המתאימים לסיטואציה. אפשר לשקף רגש, ולומר: אתה שמח היום! אפשר לשקף גם התנהגות ולומר: סידרת את הבובות לפי הגובה - מן הנמוך לגבוה. השיקוף המלווה את המשחק בחדר המשחקים מסייע לילד לבנות תקשורת חיובית ולפתח את האינטליגנציה הרגשית שלו".
"סוד ההצלחה טמון ביכולתו של המטפל "להיות" בחדר – לא שקט או פסיבי, אבל גם לא, ובשום אופן לא, מלמד, מדריך, מרצה, מייעץ, חוקר, יוזם או מכוון. הילד הוא היוזם והמוביל, ואנחנו – בעקבותיו. באשר הוא הולך – נלך", מחדדת מיכל קירזון ומוסיפה: "זה לא קל. מטבענו אנחנו מרבים לבקר ולשפוט, לחקור ולייעץ, ויש צורך בהבשלה פנימית של המטפל, כדי להתעלם מן הדחפים הללו, לזנוח אותם מחוץ לחדר הטיפול ולהצטייד במלאי רב של אמפתיה ואורך רוח, עניין בילד ואהבה אליו. רק באמצעות אלו יוכל המטפל למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר".
שנים ספורות לאחר שהסתיים טיפולו של דיבס, נפגשו דיבס והמטפלת שלו באקראי. דיבס זכר היטב את הטיפול, וכאשר שאלה אותו המטפלת: "איך שיחקנו, דיבס?" הוא רכן לעברה, עיניו נצצו והוא לחש: "כל מה שעשיתי – עשית גם את, כל מה שאמרתי – אמרת גם את" (דיבס, עמ' 175).
אם תרצו, זהו, במשפט אחד, כוח הריפוי של תרפיה במשחק.
מסגרת:
אם וילד
"כאן משחקים. נא לא להפריע". את השלט הזה מכינים האם וילדהּ, ותולים על דלת חדר המשחקים שבבית. "חדר המשחקים שבבית אינו חדר משחקים כמו של מטפל", מסבירה ד"ר סוזי קגן, "איש אינו מצפה מהורים להשקיע אלפי שקלים בציוד חדר משחקים. כל מה שצריך הוא מקום שבו יוכלו האם והילד לשהות ביחד בלי שום הפרעה, ואותו לצייד בצעצועים שרובם נמצאים בכל בית, ומיעוטם ניתנים להשלמה בסכום קטן של כסף, בחנויות כמו 'הכול בדולר'.
"פעם בשבוע, במועד שנקבע לכך, נכנסים האם והילד אל החדר, לחצי שעה של משחק משותף. בזמן המשחק, האם כולה של הילד. היא אינה מטפלת בילדים האחרים שבבית, איננה ניגשת לתינוקת הבוכה (מישהו אחר ממונה על כך, כמובן) ואינה מרימה טלפונים. כך במשך עשרה שבועות".
כל אחד מבין, שילד שמקבל תשומת לב מרוכזת כזו מאמו - מתקדם. מה אפוא יתרונו של בתרפיה במשחק?
"השימוש בתרפיה במשחק מעצים את הרווחים המופקים מן הזמן הפרטי שהילד זוכה בו, שכן מעבר לזמן איכות ולתשומת לב מרוכזת, זוכה הילד לטיפול של ממש, שבו ההורה הוא הנציג הטיפולי של ילדו. מודל הדרכת הורים מעין זה נקרא פיליאל. ההורים עוברים הכשרה שבה הם לומדים כיצד לשחק עם ילדם בשיטות הטיפול המקובלות בטיפול באמצעות משחק, תוך הכוונה ופיקוח של מטפל במשחק המוסמך על ידי העמותה לטיפול וקידום המשחק בישראל ".
מה הם לומדים שם?
"ההורה לומד ליצור לילדו סביבה מבינה, מקבלת, מכילה, ובעיקר – לא שיפוטית. סביבה כזו מעצימה את הילד, מעלה את ערכו העצמי וממילא מאפשרת לו להתגבר על קשיים ולמצות את הפוטנציאל שלו. ההורה לומד, שבזמן המשחק הזה, הוא אינו מתרגם או מפרש את המשחק של ילדו, אלא לומד בצורה סמלית, על העובר על הילד בחיי היום-יום שלו. הוא לומד להבין את המסרים הרגשיים שילדו מעביר באמצעות המשחק ולהתבונן על העולם דרך עיני הילד".
נשמע, שגם ההורה עובר כאן תהליך משמעותי.
"בהחלט. במחקרים נמצא, שרמת האמפתיה של הורים שעברו את ההכשרה עלתה, שחל שיפור ביכולת שלהם לקבל את ילדם, שרמת הציפיות הלא ריאליות שלהם מן הילד, וכן רמת המתח וההתרסה שלהם נגד ילדם ירדו, ולא מפליא לשמוע, כי נמצא שבהורים אלו חל שינוי חיובי כללי, ששיפר את מערכת היחסים בין ההורה לילדו, והשפיע גם על יתר בני המשפחה".
מה הקשר של בני המשפחה האחרים לעניין? והלא האם אינה מטפלת בו זמנית בכמה ילדים?!
"אחד הדברים החשובים שמפיק ההורה מהתנסות זו, הוא החזרת הסמכות לידיו, באמצעות הצבת גבולות ותרגולם בזמן המיועד למשחק. בחיי היום-יום, ההורה נמצא עם ילדיו, והפרעות שונות מקשות עליו להציב גבולות ולעמוד בהם, דבר המסב לו תסכול רב ותחושת חוסר אונים. בחדר המשחקים, ההורה "שבוי", וממילא הוא פנוי להתמודדות עם הצבת הגבולות. לכן אני נוהגת לומר תמיד, שאם שהולכת לסדנה של תרפיה במשחקים, מביאה הביתה מתנה".
כיצד משפיע הדבר על הילד המטופל?
"במחקרים נמצא שינוי משמעותי אצל הילדים, מבחינת יכולת הסתגלות טובה יותר, ירידה באגרסיביות ובבעיות התנהגות בבית הספר ובבית, שיפור בדימוי העצמי ועלייה בתחושת הביטחון בחיק המשפחה".
בשיחה עם התרפיסטיות שלמדו במכללה החרדית בירושלים, קל לזהות בעיניהן את אמונתן הרבה בשיטה, הממלאה אותן, כמי שכבר בה התנסו ונוכחו לראות בתוצאותיה. "אנחנו יודעות שיש בידינו כלי שבכוחו לחולל פלאות", הן אומרות. "כל אחת מאתנו מקיימת הדרכת קבוצות של הורים, על פי שיטה זו, ומציידת את האימהות המשתתפות בה בארגז הכלים הייחודי הזה. כל מה שצריך הוא - לרצות לחולל שינוי, להגיע, ובעזרת השם, התוצאות לא יאחרו לבוא".
מסגרת:
תרפיה במשחק בשירות אנשי חינוך
השיחה עם הפורום של עלו"ה מגלה, כי רוב המשתלמות לא הפכו את הטיפול למקצוען הרשמי. אמנם, הן מעבירות סדנאות הדרכה להורים, ויש מהן שהכינו להן חדר משחקים מקצועי, שבו הן מקבלות מטופלים, אולם רוב האחרות הגיעו מתחום החינוך הרגיל או המיוחד, כדי להצטייד בכלי נוסף שיסייע להן במקצוע שהן עוסקות בו.
רחל קירשנבוים, ומילכה ראה)למשל, הן מורות לחינוך מיוחד. " תרפיה במשחק, בשבילי, הוא כלי נוסף שבאמצעותו אני יכולה להבין את הילדים שאני מלמדת ולעזור להם להתמודד עם הקשיים הרגשיים שלהם ולהתקדם", הן אומרות. גם חגית שטיצקי, העוסקת בחינוך המיוחד האמינה תמיד בכוחו של המשחק הטיפולי. הלימודים וההתנסות הוכיחו לה שצדקה.
אפרת מיוסט היא גננת, בעל תואר בייעוץ, שחשה כי הלימודים גישרו בין שני תחומי ההתמחות שלה, ולמעשה, גרמו לה להיות גננת טובה יותר: "כל כלי טיפולי מסוגל לקדם את הגננת ולסייע לה לעשות את מלאכתה באמונה, במסירות ובדייקנות רבה יותר, ובמיוחד – תרפיה במשחק. שהרי חלק ניכר מן הזמן בגן מוקדש למשחקים, וכאשר הגננת יודעת כיצד לראות את המשחק, וכיצד לסייע לילד המְשחק לומר את אשר בלבו, בשפה הזו, שפת המשחק, היא פותחת לו פתח להתבטאות, מאפשרת לו להביע את עצמו, את תחושותיו ואת מחשבותיו, וממילא – לצלוח את הקשיים ולצעוד קדימה".
רחל גוטסדינר הגיעה מעולם של הנחייה. "כל מה שקשור להדרכה ולייעוץ, מדבר אליי. אני עוסקת בהנחיית הורים, בייעוץ ובהדרכת כלות, והרגשתי שתרפיה במשחק היא עוד חלק שמתאים לפאזל שלי. עכשיו יש בידי כלי נוסף, שבאמצעותו אני יכולה לעזור לאחרים להתגבר על הקשיים שלהם", היא מסכמת, ושביעות הרצון שבקולה משכנעת אותי, שלא מדובר ב"משחק ילדים"
